משפחת רייקין- דבש של משפחה

הרומן בין גידול הדבורים ומשפ' רייקין החל למעשה למעלה מ-80 שנה.

 

אבינו, עזריאל ז"ל, שהיה יליד פתח תקווה, והתחנך בביה"ס "פיקא" - שם נחשף במסגרת שעורי החקלאות לעולם המכוורות.

לערך בשנת 44-45 למאה הקודמת החליט אבא לממש את חוויות ילדותו.

ואני שהיית אז כבן 9 השתרכתי אחריו בצעדיו הראשונים וחלק נכבד מחוויות ילדותי הן חלק בלתי נפרד מענף זה.

"גידול דבורים" של היום, מלבד הכותרת, אינו דומה כמעט במאומה ל"גידול דבורים" דאז.

 

גזע הדבורים הסוריות, היחיד שהיה כאן, היה רגזני ותוקפני במידה שלא תיאמן.

על מנת להתקרב ולעבוד במכוורת היה צורך להתלבש כ"בצל" שכבות שכבות (2-3 חולצות, 2 זוגות מכנסיים, כפפות עבות במיוחד וכמובן מסווה להגנת הפנים).

בקיצור – תענוג מפוקפק !

 

את הכוורות הראשונות קנה אבא משכנים ערביים. הכוורות היו למעשה גלגלי חמר (ג'ארות) כשצד אחד שלהם היה מכוסה על ידי מכסה נשלף כדי שאפשר יהיה להוציא את הדבש, ואילו בצד השני היה חרך קטן לכניסה ויציאת הדבורים.

את משפחת הדבורים היינו מעבירים לציוד עץ מודרני.

 

ובמאמר מוסגר, לפני כשנתיים ביחד עם עוד מגדלי דבורים, ביקרתי בתל רחוב שליד בית שאן.

בחפירות ארכיאולוגיות נחשפו בפנינו ממצאים של גלילי חרס בני 3,000 שנה לערך ששימשו ככוורות.

הכל דומה ומאז נעצרה הקידמה.

 

לאחר קום המדינה הוחלט על החלפת גזע הדבורים לאיטלקי. דבורה הרבה יותר שקטה ותנובתה גבוהה יותר. התהליך עצמו לקח שנים לא מעטות.

עם חלוף השנים משפחתנו התרחבה, ואחיי, שמעון ושמואל, נדבקו אף הם בחיידק המכוורות.

החל מהעבודות הקלות ועד למפרכות כגון העברת הכוורות לשטחי מרעה נוסעים ורדיית הדבש.

לאחר התבגרותנו וסיום השירות הצבאי - היה ברור לנו שהמכוורת הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהוויתנו ותהייה נדבך רציני לאורך חיינו.

שמעון יושב כיום עם משפחתו בגליל העליון בשדה אליעזר.

שמואל בנה את קינו ברמת הגולן במושב רמות.

ואילו אנוכי, הבכור שבאחים, שומר על הגחלת בפתח תקווה.

 

בפגישות המשפחתיות לאחר העברת מידע על הילדים והנכדים  עוברת השיחה בטבעיות לבירור  מצב הדבוריות, היבולים והעבודות שעומדות על הפרק.

הדיאגנוזה נדבקו בחיידק המכוורת – אין תרופה וגם לא מחפשים.

לפעמים שואל אותי מכר חדש מהו עיסוקי?

תשובתי – אני משתדל להמתיק לאנשים את חייהם. ועל הרמת הגבה מצידו אני מפרט: אני דבוראי.

הפועלות אצלי לא מאורגנות אך מקבלות את התנאים הטובים ביותר שאני יכול לספק להם.

 

אחד הציוויים שקבלנו מאבא נשמרים עד היום– הדבש חייב להיות בעל איכות גבוהה וטבעי לחלוטין.

ומסתבר שאכן "טוב שם טוב משמן טוב".

 

מכוורותיהם של האחים לבית רייקין מרוכזות בעיקר בצפון ברמת הגולן ובגליל העליון.

מלבד ייצור הדבש עוסקות "הפועלות" שלנו גם בהאבקת מטעי הנשירים בעונת הפריחה – מחזה מרהיב!!

 

ברצוני לסיים במשהו שהוא על גבול הבורות מחד והמבדח מאידך.

באחד הימים שאל אותי אחד מ"חכמי הדור" איך אני יודע איזה גודל של צנצנת לשים לדבורים?

בתחילה הייתי נבוך כמעט אך מיד עניתי לו אני מברר ושואל אצל אלכס מ"הוברמן".

הוא הבין, הפנים ולא ירד לפרטים נוספים.

זה בקצרה, בתמציתיות והרבה מתיקות

רייקין עודד, פ"ת

 

רשימת נושאים
DIY
צור קשר