ההיסטוריה של הזכוכית

תכונות הזכוכית הפיזיות האופטיות והאסתטיות עניינו את גזע האדם מאז ומתמיד. אפילו האדם החכם של המאה ה- 20 מודהם ומבולבל ע"י מוצק זה, אשר נאמר לו שזה בעצם מאובן של גבישי נוזל. המוצר והתהליך שמשתמשים בו בכדי לייצר אותו נראה לנו כסטירה של כימיה. זכוכית היא בעצם רק חול גס ואפר סודה ההופכים לחומרים שקופים וחלקים. תהליך ייצור הזכוכית עבר שינויים והתפתחויות רבות במהלך אלפי השנים עד להגעתו תהליך הייצור אשר אנו מכירים ומשתמשים כיום.

פליני, היסטוריון רומאי, אשר כתב ב- 77 לפנה"ס ,טען כי האדם יצר לראשונה זכוכית בטעות. לפי סיפוריו, בשנת 5000 לפנה"ס מלחים פיניקים אשר חגגו על חוף ליד בלוס באסיה הקטנה, לא יכלו למצוא אבנים לשים אליהם את סירי הבישול, לכן הם שמו אותם על משטחי סודה אשר היו על ספינותיהם. כאשר חום האש התגבר, החול והסודה הפכו לזכוכית.

האנקטודה של פליני נחשבת כיום כמפוקפקת, אך היא מכילה מתכון מדויק לייצור זכוכית: חום + סיליקה+ אפר סודה.

חרוזי זכוכית מעוטרים מתוארכים מ- 2,500 לפנה"ס נמצאו במצרים וממצאים מוקדמים אף מראים מקלות זכוכית בשנים מוקדמות יותר בבבלון. אביזרי הזכוכית המעשיים הראשונים מתוארכים מהשושלת ה- 18 של מצרים, בערך ב- 1,500 לפנה"ס. המצרים חיברו מקלות מתכת לדבק מלבת סיליקה. מקלות אלו נטבלו לתוך נוזל זכוכית בכדי לייצר בקבוקים קטנים. הגביע של תתמוס ה- 3 יוצר בערך ב- 1490 לפנה"ס וכיום נמצא במטרופוליטן בניו יורק, יוצר באותו אופן.

כדורי זכוכית, תגלית מבבלון, כנראה יוצרו ע"י יצרני הזכוכית שהשתמשו בתהליך הליבה המוטבלת החליפו למקלות מתכת חלולות בכדי להחזיק את ליבת הסיליקה ואז גילו שניתן לנפח את הזכוכית המותכת לצורות. אחרי התגלית בערך בשנת 250 לפנה"ס כלי קיבול מזכוכית הפכו פתאום קלים ולא יקרים לייצור. רומאים ייבאו יצרני זכוכית מבבילון וסוריה, וצנצנות קטנות ובקבוקים נמכרו עבור פני רומאי בלבד ב- 200 לפנה"ס. פליני הזקן ציין כי ב- 70 לפנה"ס, כוסות זכוכית איכותיות החליפו כוסות ממתכות יקרות כסימן סטטוס של עשירי רומא.

בעקבות נפילת האימפריה הרומאית, טכניקת ייצור הזכוכית התעפשה באירופה, למעשה, היא כמעט נעלמה. נכון, קתדרלות גותיות של סוף המאה –ה 12 הציגו חתיכות מדהימות של זכוכית צבעונית בעיצובים מסובכים אך הן היו יקרות מאוד.

במהלך המאה ה- 13 וה- 14, ייצור זכוכית חזר לתחייה בונציה כתוצאה מסחר עם הביזנטים. סיד הסודה התפתח ע"י יצרני זכוכית באי מורנו בערך בשנת 1450 והונציאנים הגדירו את הזכוכית הדקה והשקופה – קריסטל. למרות הניסיונות לשימור הטכנולוגיה שלהם בסוד, היא התרחבה במהירות צפונה לגרמניה, צרפת, בלגיה ואנגליה.

המהפך הבא התבצע באנגליה. כריתת יערות באנגליה הייתה בעיה מהמאה ה- 15 ולכן יצרני זכוכית נדרשו אחרי שנת 1615 להשתמש בפחם במקום עצים לתהליך ייצור הזכוכית. בערך ב- 1675, האנגלים החלו להוסיף תחמוצת מוליכה לפורמולה הבסיסית של הזכוכית והתוצאה הייתה כלי קיבול כבדים,מוצקים ויציבים שהחליפו בהדרגתיות את הזכוכיות העדינות של ונציה.

במהלך המאה ה- 19 טכנולוגית יצירת הזכוכית השתפרה במהירות. המצאת תבנית מפוצלת בעלת שימוש ידני התפתחה ב- 1821 וסיימה את עידן ניפוח הבקבוקים הידני. מכונות חצי אוטומטיות עוצבו לאחר 50 שנים ובעזרתן היה ניתן לפתח בקבוקים בייצור המוני והפכו אותם לפלא היום יומי שהם כיום.

עם המאה ה- 20 באה תקופת הטכנולוגיה המהפכנית. מכונות פותחו ושופרו לייצור רצועות אינסופיות של דפי זכוכית לייצור צלחות זכוכית מבריקות ומושחזות באותו זמן משני הצדדים. גם פותחו תהליכים לחיזוק זכוכית בהקשחה ע"י כימיקלים וחום, להוספת צבע לזכוכית.

במחשבה לאחור, ההיסטוריה הגדולה של הזכוכית אינה אדם מצרי המייצר בקבוק עבור פרעה או חלון זכוכית המיוצר מצילינדר, כל חלון בנפרד בביתו של יצרן הזכוכית. הגדולה האמיתית של הזכוכית היא הסיפור של שימוש בפלא זה בארכיטקטורה, הובלה, תעשיה, מדע ובבית. ביליוני אנשים כיום מרוויחים מכיוון שהטכנולוגיה הפכה את הזכוכית לרב שימושית – נס הקל לשימוש.

רשימת נושאים
DIY
צור קשר